אסמעו קולי אנא חנה ואנצ'רו מה ג'ראלי
כאנו ענדי סבעה ולאד פי עז וכראם ודלאלי
וכאן פיהום טפל צגיר וג'הו יצ'וי אליאלי
וקעו פי יד אלכאפר מה יכאף מן רב אלעאלי
יצלח לנא אידא בכינא טול אלאייאם ואליאלי
נבוכדנצר אסתייצרהום וקאל להוס אעבדו מעבודי
קום תקדדם יא כביר יא כאפר יא יהודי
כון טאיע למעבודי לא תציר מדבוח ממדודי
לא תסמע כלאם ג'הלך ולא תכאלף מקצודי
ואן כאלפת יא וילך תוקע מתל אטטיר אלעאלי
ג'אובו בפצח אלסאן אסמע לי יא סולטאן
ליס ועבד גיר רבבי הווא באלק כל אנסאן
אנתי אקל מן דאלך גדווא תציר בלא כפן
לא מעבודך ינפעך ולא צנאם ולא צולבאן
קאל אקתלו האד אלכאפר פי דמתי ופי חלאלי
אכדאו אלמסכין וכרכרוה כתפו ידיה ללורא
ונזעו לו תיאבו ורמאוה פי חופרא
וג'אבו אומו תנצ'ר האד לעדאב ולעברא
והווא יעייט יא אמי חמלי וכוני צאברה
וין אלעז אלדי כאן לננא יא אומי ויא דלאלי
ג'אבו אתאני יבכי ודמעתו מתל אטופאן
וקלבו קויי במולאה הווא כאלק כל אנסאן
ומסכוה בין ארבעה וקדמוה לסולטאן
קאל לו יא ולדי טיעלי קום אעבד אצולבאן
ולא תסמע כלאם גורך ולא תצ'יע מן באלי
ג'אובו יא צולטאן לא תטוול פי כלאמך
האש אנתי יא תעיס והאש הווא מקאמך
גודווא תפנא ותרוח ותתנסא אייאמך
יופא ג'מיע מאלך ויבטל ג'מיע חכאמך
קאל אקתלו האד אכאפר ולא יבטטל אקואלי
מסכו לולד ודבחו והווא פי חג'ר אומו
והייא תעייט יא ולדי ולסדרהא תצ'מהו
ותרמי נפסהא ללוטא ותתמרגד פי דמו
וליס וג'דת מן יואנסהא ויצברהא עלא המו
חזנו עלייא וזידו עלא הממי וחואלי
ג'אבו אתאלת מכתתף ודמעתו כאנת סאיילא
קאל לו יא ולחי טיעלי ותכון פי קדד אלעאילא
קום אעבר מעבודי ותציר אייאמך טאילא
ונעליך דרג'א עאלייא ווי'על ידך טאילא
טיעלי וסמע כלאמי תעלא עלא ג'מיע רג'אלי
ג'אובו בחסן לכלאם אתצנט לי וסמע
מעבודך צנעת אנסאן ודנין להו וליס יסמע
אנף להו וליס ישם עינין להו וליס יקשע
ידין להו וליס ימסך רג'לין להו וליס יסראע
מתלך מתל מעבודך יא כאפר יא ג'והאלי
חכם עליה בלקתל וקאל עייטו לי למוסעאלי
כודו האדא וערבוה ומן לחמו אשוי וקלי
האדא מכאלף דיני דאיים לסאנו עאלי
אסתחקר במעבודי וסתהזא בפעאלי
האת לי דממו עאג'לן אהנץ' בלא מהאלי
כדאו למסכין וג'ררוה ומן ראצו קד סלכוה
וקטעו ידיה ורג'ליה ורמאוה קדדאם אוכוה
ואומו בלעין תנצ'ר כיף סללו להו מכהו
ולא קדרת תקול כלמה גיר נפסהא מעה נפסהו
והייא תעייט ותבכי ותקול יא חולאי ויא רג'אלי
ג'אבו ארראבע מסכין וקלבהו כאייף מכצור
קאל לו יא ולד טיעלי ולא תכאלף למהמור
אנצ'ר כואתך כיף צארו מרמיין בלא קבור
מועלי וסמע לי תנאל כל כיר ותפור
ונבני לך קצור עאלייא ולא תצ'יע מן באלי
תק וקאל לסולטאן כתתרת עלייא כלאמך
עלינא נקבלו חכם רבנא נמותו לכל בחכאמך
מן דנובא ראד עלינא ורמאנא קדדאמך
מקבול ולא נטיעו לך ולא נעבדו אצנאמך
מה נעבדו כאן אילנא הווא מצררף עלה כל עאלי
חרג' למלך וקאל אקתלוה קתלא שניעא וצריעא
חטוה פי חג'ר אומו והייא סאכתא מוטיעא
עדבוה עדאב מעג'ב בקלב וכצוחה פצ'יעה
דבחו לולד פי חג'רהא והייא צאמתא מוג'יעא
תנצ'ר פיה ותתחרק ותקול יא כבאדי ויא רג'אלי
ואמא לכאמס ג'בוה והווא יעייט בלחרקא
יא אממי חכם אללה אקבלי ולא תחמי בצ'רקא
לו יפגי מננא אלוף לא נעבדו צ'רב מטרקא
אנתי יא אממי אצברי רבבי ראד בלמשקקא
יחכם אללה במה ישא פי ג'מיע לפעאל
ווקפו לולד קדדאמו קאל לו יא ולד נעלמך
מעבודי הווא ינפעך וינג'יך מן הממך
ג'אובו בהאד לכלאם לא תסתעין בצנאמך
ג'דווא תמות ותרווח אנתי וג'מיע אחכאמך
מתלך מתל מעבודך ג'דווא פננאר שעאלי
וקאם למלך ותכבט וקאל פיהם מאני ראג'י
כודוה וזידו פי עדאבו חמק למלך והווא פאג'ע
כדאו לסכין ועדבוה וצאר לחמו מתווג'ע
ומן כתרת לעדאב מסכין יומין והווא ינאזע
וההוא פי שמס ילקף יומין כאמלין בליאלי
ג'אבו אסאדס מצ'רוב והווא פי חדיד מקפפל
וכיף רא למעבוד צאר וג'הו יתבדל
קאלו יא כאפר לא תזיד עלייא ולא תתגפל
אסרע עלייא בלמות רבבי פיך יסתנקם
נמות ולא נכאלף קול אללה לעאלי
נתק למלך וקאל אקתלוה וכלליו אומו תנצ'ר
דבחוה מן ודן לודן ודמיע מן עיונהא תנתתר
והייא תעייט ותבכי ולא להא קלב יצבר
תנווח ותנדב ולא לקאת חנין יצ'בבר
והייא תזעק ותבכי ותקול יא רג'אלי
ג'אבו הסאבע מסכין וכאן עמרו תלאת סנין
והווא יבכי בדמוע ג'זיר ויקול יא רב אלעאלמין
מקבול חכמך ברצ'א יא אללה כאפי אצ'אלמין
ואמו תבוס ותעאנק פיה ותזעק בצות אן חנין
יא עזר לא תטיעלהום ולא יג'ררוך בלקואלי
תעאלא יא צג'יר ואסמע וכון טאייע לכלאמי
לא תכאלף אמרי ומעבודי ואצנאמי
ונעליך דרג'את עאליה ונג'עלך ימאמי
וזיר פלמלך נאצ'ר ותחכם עלא חוכאמי
אלכל יצירו פי קסמך אסלאח ואלמואלי
ג'אובו יא צ'אלם אנתי תכאף מן מכלוק
תעבד מעאבד לא ינעפו יתבאעו ויתשראו פסוק
תכללי אללה אלעאלי חי וקיים הווא מותוק
תקולי נעבד לצנאמך הום חטב מתאע שוך
יא חזני עלא עקלך ונראך צ'אייע מן באלי
פאקאל יא ולד טיעלי פי מה קעאד נקולך
נחט כאתמי בין עסאכרי חדא למעבוד נרמיאולך
אנחנא והאתולי ועאווד מרתין וכון סאלך
וקול לאמך תעבד מעבודי ולא תקתל ותנהלך
אמא כואתך פרחו ואנתי יא צג'יר אצג'אלי
פקאל למלך ללכודאם האתו חנה קדאמי
יא חנה קולי לולדך יבאייע לצנאמי
ונג'עלו וזיר חאכם יחכם עלא חכאמי
תעיש אנתי ויעיש ולדך ולא יכאלף כלאמי
יא חנה קולי לולדך באש יסמע אקואלי
רדדת אג'ואב ללמלך אג'מעני באולאדי
יא עזר לא תטיע להם יא רוחי ויא פואדי
אנצ'ר מה כנת פי חשאייה תסע שהור בלעדאדי
ורבביתך וגדדיתך וטעמתך מן תאדי
אנהאר מעא אליל עאמין כאמלין בליאלי
ג'אובהא יא אממי אתרכני נמשילהום
יפעלו פייא קצרהום ומה יריד קלבהום
אנא ליס אעז מן כואתי קתלי כיף קתילהום
נכון פארח פי מותי ולא נטאוע פי אמרהום
מה נעבד כאן אילאנא מצררף עלא כל עאלי
ענקתהו לצדרהא והייא תבכי ותקול
יא ולדי ויא צגירי חכם רבבך הווא מקבול
מקאמכום פג'ננא מעא אבבתכום אלכול
יא סעדך יא וחידי חין לם קבלת עקל מג'ל
אילנא יחכם פי נבוכדנצר ויעדבו עדאב אלכמאלי
אכדוה מנהא והייא תבכי ותקול יא צגירי
אש דגובי ואש עמאלי ואש הווא תדבירי
יא מולאי לא בקאלי לא כבירי ולא צגירי
מא פצ'ללי פדדניא לא אניס ולא עשירי
חצרני אזמאן פי כבאדי וכדא מני ארג'אלי
דבחוה פי חג'רהא והייא תנצ'ר בעיונהא
וקעת עליה ותכבטת וטלעט לאללה רוחהא
עלא מה נאבהא ועלא מה ג'רא פי ולאדהא
האדי הייא קצת חנה וג'מיע מה צאר להא
צבחאן מן בהאדא רצ'א ליה לקול ולפעאלי
וצוט כרג' מן אסמא יא סעדך יא חנה
אנתי וסבעא ולאדך מפתוחה לכם אג'ננא
ועלא קריב יבני מקדסנא, ונסכנו פיה כמא כננא
ויהלך ג'מיע עדיאננא,וירחם ג'מיע אומתנא
יג'י אליהו ויבשרנא, ומעאה בן דוד בלכמאלי
יצלח לננא אידא בכינא,טול איים וליאלי
----
Écoutez ma voix – c’est Hannah qui vous parle – et entendez mon récit.
J’avais sept fils qui étaient toute ma dignité, ma fierté et ma joie.
Parmi eux se trouvait un tout petit enfant dont le visage rayonnait dans la nuit tel un croissant de lune.
Mais ils sont tombés aux mains d’un impie qui ne craignait pas le Seigneur Très-Haut.
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Nabuchodonosor s’empara d’eux et leur ordonna : « Adorez mon dieu !
Que l’aîné d’entre vous s’avance – infidèle de Juif que tu es – et incline-toi devant mon idole.
Obéis à mon dieu ; sinon tu finiras égorgé comme une bête.
Ne prête pas l’oreille aux conseils insensés de tes semblables, et ne va pas contrarier mes desseins.
Si tu t’opposes à moi, malheur à toi : tu tomberas du ciel tel un oiseau abattu. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le fils aîné lui répondit avec courage : « Écoute-moi, ô roi :
Nous n’adorons que mon Seigneur, créateur de tout être humain.
Toi, tu n’es qu’un mortel – demain, tu ne seras plus qu’un corps sans linceul.
Et ton idole ne te servira de rien, pas plus que tes statues ou tes croix ! »
Fou de rage, le roi s’écria : « Mettez cet infidèle à mort sur-le-champ ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On saisit le malheureux et on lui lia les mains derrière le dos.
On lui arracha ses vêtements, puis on le jeta dans une fosse.
Ils amenèrent sa mère pour qu’elle voie ce supplice épouvantable.
Et lui criait : « Ô ma mère, supporte tout cela et demeure forte !
Ô ma mère chérie, où est passée la gloire dont nous jouissions autrefois ? »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
La seconde victime fut amenée devant le roi, en larmes comme un torrent,
mais le cœur raffermi par sa foi en Dieu.
On le ligota solidement, maintenu par quatre soldats, puis on le présenta au roi.
Le roi lui dit : « Mon fils, obéis-moi : viens donc adorer mes idoles et mes croix.
N’écoute pas les paroles de tes semblables, et ne me contrains pas à sévir contre toi. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
« Ne t’épuise pas en paroles inutiles, ô roi, répondit le deuxième fils.
Te voilà tel que tu es : un homme misérable, et tel est ton sort.
Dès demain, tu seras anéanti et l’on oubliera jusqu’à tes jours.
Tout ton or disparaîtra, et tous tes édits seront annulés. »
Hors de lui, le roi cria : « Qu’on exécute cet impie – que nul ne bafoue ma parole ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On saisit le deuxième fils et on l’égorgea dans les bras de sa mère.
Elle le serra contre son sein en s’écriant : « Ô mon fils ! »
Puis elle s’effondra à terre et se roula dans son sang.
Nul ne put la consoler, mais elle endura seule son malheur.
Tous compatissaient à sa douleur, ce qui redoublait son propre tourment.
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On fit venir le troisième fils, ligoté, les larmes aux yeux.
Le roi lui dit : « Mon garçon, obéis-moi, et tu seras digne de ta noble famille.
Prosterne-toi devant mon dieu, et tes jours seront prolongés.
Je t’élèverai à un rang éminent, je ferai de toi mon bras droit.
Tu surpasseras tous les hommes – écoute-moi bien et soumets-toi. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le troisième fils répondit posément : « Fais silence un instant et écoute-moi à ton tour.
Ton idole n’est qu’une œuvre humaine : on lui a donné des oreilles, mais elle n’entend point ;
un nez, qui ne flaire rien ; des yeux, qui ne voient pas.
Elle a des mains qui ne peuvent rien saisir, et des pieds qui ne peuvent marcher.
Tu n’es guère meilleur qu’elle – impie et ignorant que tu es. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi, plus furieux que jamais, vociféra : « Qu’on fasse venir mes bourreaux ! Je condamne ce garçon à une mort atroce.
Saisissez-vous de lui et torturez-le – rôtissez sa chair et donnez-la en pâture !
Il a osé défier ma foi, lui dont la langue effrontée retentit sans cesse.
Il a rabaissé mon idole et raillé mes cultes.
Qu’on répande son sang sur-le-champ, sans la moindre pitié ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Ils traînèrent le malheureux et lui écorchèrent la tête.
Ils lui coupèrent les mains et les pieds, puis jetèrent son corps devant ses frères.
La mère vit de ses propres yeux qu’on lui arrachait même la cervelle.
Elle ne put prononcer une seule parole, tant elle sentit son âme quitter son corps pour suivre celle de son enfant.
Elle ne fit que crier et sangloter, en appelant : « Ô mes frères, ô vous, hommes de ma maison ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On amena le quatrième fils, le cœur effrayé et brisé.
Le roi lui dit : « Mon enfant, obéis aux ordres et ne brave pas ma volonté.
Vois ce qu’il est advenu de tes frères, leurs corps gisant sans sépulture.
Si tu m’écoutes, tu obtiendras tous les biens et connaîtras la prospérité.
Je ferai bâtir pour toi des palais somptueux, et tu ne seras jamais écarté de ma faveur. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Mais le quatrième fils répondit au roi : « Tu as beau multiplier tes discours,
nous acceptons sur nous le jugement de notre Dieu, et nous mourrons tous par tes sentences.
C’est par nos fautes que Dieu nous a livrés entre tes mains et jetés devant toi.
Nous l’acceptons, mais jamais nous ne t’obéirons ni n’adorerons tes idoles.
Nous n’adorons que Celui qui est le nôtre – Il règne au-dessus de tous les puissants. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi ordonna aussitôt de le tuer d’une mort abominable et rapide.
On déposa son corps dans les bras de sa mère, qui resta silencieuse, soumise au sort.
On la tortura d’une souffrance indicible, son cœur brisé étouffant un cri effroyable.
Ils égorgèrent le fils dans son giron, et elle demeura muette dans son supplice.
Elle le regardait en brûlant de douleur et disait : « Ô mon cœur, ô vous, hommes de ma maison ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On amena le cinquième fils, qui pleurait à chaudes larmes.
Il dit : « Mère, accepte le jugement de Dieu, et ne te consume pas de chagrin.
Même si mille de nos semblables devaient périr, jamais nous n’adorerons une idole forgée de main d’homme.
Toi, ma mère, endure avec patience, car notre Seigneur a voulu cette épreuve.
Dieu dispose de toutes choses comme Il l’entend. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi le fit comparaître et lui dit : « Mon idole peut te secourir et te délivrer de tes tourments. »
Mais le fils répliqua : « N’espère aucun secours de ta statue.
Dès demain, tu mourras et tu disparaîtras, toi et tous tes décrets.
Tu n’es que l’égal de ton idole – demain, vous brûlerez ensemble dans le brasier ardent. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Fou de colère, le roi s’écria : « Je n’en tirerai rien de bon ! Emmenez-le et redoublez de cruauté. »
Ils jetèrent le cinquième fils au cachot et le torturèrent jusqu’à déchirer sa chair.
À force de tourments, le malheureux agonisa durant deux jours entiers.
Sous le soleil brûlant on laissa son corps gisant, deux jours et deux nuits sans fin.
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On fit venir le sixième fils, meurtri et enchaîné de fer.
Lorsqu’il aperçut l’idole, son visage se transforma.
Il lança au roi : « Ô mécréant, n’en dis pas davantage et ne crois pas m’abuser.
Hâte-toi de me donner la mort, car mon Seigneur tirera vengeance de toi.
Nous mourrons plutôt que de transgresser la parole du Dieu Très-Haut. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Alors le roi donna l’ordre de l’exécuter sous les yeux de sa mère.
On égorgea le sixième fils d’une oreille à l’autre, et les larmes jaillirent des yeux de Hannah.
Elle hurlait et sanglotait, son cœur n’ayant plus la force de supporter cela.
Elle se lamentait et se désolait, et nul n’aurait pu apaiser sa peine.
Elle poussait des cris de détresse, en pleurant : « Ô vous, les hommes de ma maison ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On amena le septième et dernier fils – un petit enfant de trois ans à peine.
Il versait d’abondantes larmes en priant : « Ô Seigneur de l’univers,
j’accepte Ton jugement avec résignation, ô Dieu qui suffit contre les tyrans ! »
Sa mère le couvrit de baisers et l’étreignit, en poussant des gémissements plaintifs.
Elle lui disait : « Ô mon cher enfant, ne leur obéis pas, et qu’ils ne te séduisent pas par leurs paroles. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi dit alors à l’enfant : « Approche, petit, écoute-moi bien et sois obéissant.
Ne transgresse pas mon ordre et ne méprise pas mon dieu ni mes idoles.
Je t’élèverai au plus haut rang, je ferai de toi mon conseiller.
Tu deviendras ministre dans mon palais, chargé de gouverner mes provinces.
Tous se plieront à tes ordres – soldats comme notables. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Mais l’enfant lui répondit : « Ô tyran, tu as peur d’un simple mortel,
et tu adores des objets qui ne peuvent ni te secourir ni te nuire – qu’on vend et qu’on achète au marché !
Tu renies Dieu le Très-Haut, le Vivant, l’Éternel, le seul digne de confiance.
Tu me demandes d’adorer tes idoles ? Elles ne sont que du bois bon à jeter au feu.
Je plains ton esprit – à mes yeux, tu as perdu la raison. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi reprit : « Écoute-moi bien, petit, fais ce que je te dis.
Je vais jeter mon anneau devant l’idole, au milieu de mes soldats.
Tu n’auras qu’à te pencher pour le ramasser, et je répéterai le geste deux fois – ainsi tu seras sauf.
Dis à ta mère de vénérer mon dieu, ainsi elle ne sera pas mise à mort et vous aurez la vie sauve. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Le roi fit alors appeler Hannah, la mère. Il lui dit :
« Hannah, dis à ton enfant de se prosterner devant mon idole.
Je ferai de lui un grand ministre qui gouvernera sur mes satrapes.
Toi, tu continueras à vivre, et ton fils vivra aussi, pourvu qu’il m’obéisse et ne défie pas mes ordres.
Hannah, ordonne à ton fils d’écouter mes paroles ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Hannah répondit : « Permets-moi de rejoindre mes enfants dans la mort. »
Puis elle se tourna vers son dernier-né : « Ô mon cher, ne leur obéis pas, ô toi qui es mon âme et mon cœur.
Souviens-toi de ce que tu as été : tu as grandi neuf mois dans mon sein, au prix de bien des peines.
Je t’ai élevé, je t’ai chéri, je t’ai allaité de mon sein
chaque jour et chaque nuit, pendant deux années entières. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
L’enfant répondit : « Mère, laisse-moi aller vers eux.
Qu’ils fassent de moi ce qu’ils veulent – tout ce que leur cœur désire.
Je ne suis pas plus précieux que mes frères ; que ma mort soit semblable à la leur.
Je me réjouis d’avance de mourir, plutôt que de céder à leurs ordres.
Nous n’adorons que Celui qui est notre Dieu – Il règne au-dessus de tous les puissants. »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Hannah l’étreignit contre son sein en pleurant et dit :
« Ô mon fils, mon petit, tiens ferme à ton Dieu – Son jugement est juste.
Ta place est au Paradis, auprès de nos saints ancêtres au complet.
Heureux es-tu, mon enfant unique, d’avoir refusé de céder à la folie impie.
Que Dieu juge Nabuchodonosor et l’accable d’un châtiment exemplaire ! »
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
On arracha le petit garçon des bras de sa mère, qui pleurait en criant :
« Qu’ai-je donc fait ? Que puis-je encore entreprendre ? Quel espoir me reste-t-il ?
Ô mon Dieu, il ne me reste plus rien – ni grand ni petit.
Il ne me reste sur cette terre ni compagnon ni ami.
Le temps m’a accablée et m’a ravie tous les hommes de ma maison. »
Ils égorgèrent l’enfant dans ses bras, sous ses yeux.
Hannah s’effondra sur son corps en sanglots, et son âme s’envola vers Dieu.
Ainsi s’achève l’histoire de Hannah et de tout ce qui lui advint, à elle et à ses enfants.
Gloire à Celui qui l’a voulu ainsi – à Lui appartiennent toutes choses et tous les actes !
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
Alors une voix se fit entendre du ciel : « Heureuse es-tu, Hannah,
toi et tes sept fils, car les portes du Paradis vous sont ouvertes ! »
Bientôt notre Temple sera rebâti, et nous y habiterons comme jadis.
Tous nos ennemis seront anéantis, et Dieu aura pitié de tout Son peuple.
Élie viendra nous l’annoncer, accompagné du fils de David dans sa gloire.
Il nous convient de pleurer nuit et jour.
ThePiyout
Moché Haboucha
Yehiel Nahari
David Shiro
Youval Taieb
Yossi Dery
David Riahi zal
Alain Scetbon
Shmouel Ouzan
Rav Meir Mazouz - Parachat Ekev & Aftara
Nathan Cohen - Ya Ilana
Eliezer Hejaje - Y-ah Ribon Alam (Yareah Yakar - A Capella)
Hanina Sayada - Ashahere Adati (Kina - rite Djerba)
Rav Semah Smadja - Ashahere Adati
Rebbi Fraji Ouzan & Rebbi Khmaïs Houri - Iroussin & Sheva Berakhot (Tunis - Juin 1978)
Rav Asher Ben David - Kaddish 2 (Eleikha Nissa - Nahawand)